השופט צ' זילברטל:
1. ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (הכרעת דין מיום 11.10.2011; גזר דין מיום 19.12.2011) שניתן בת"פ 49522-03-11 (כב' השופט צ' גרופינקל), בגדרו הורשע המערער בביצוע עבירת שוד בנסיבות מחמירות ונגזרו עליו, בין היתר, עשר שנות מאסר לריצוי בפועל. כמו כן מונח בפנינו ערעור על החלטת ביניים שניתנה בתיק זה ביום 11.9.2011.
כתב האישום
2. נגד המערער הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירת שוד בנסיבות מחמירות לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין). על פי המתואר בכתב האישום, המערער היה בן זוגה של דורה, שהיא בתה של המתלוננת, קשישה ילידת 1943. נטען כי ביום 17.3.2011 הגיע המערער לביתה של המתלוננת בשעות אחר הצהריים, לכאורה על מנת לתקן את מנעול דלת הכניסה לביתה. משהגיע המערער למקום הוא קרא למתלוננת שהיתה בחדרה. כשהגיעה המתלוננת, תקף אותה המערער בעזרת צרור מפתחות בפניה ובסנטרה וחנק אותה באמצעות חבל עד שנפלה. מיד לאחר מכן, שדד המערער את תיקה האישי של המתלוננת שהכיל סכומי כסף גדולים (כ-96,000 ש"ח ו-7,000 דולר) ומסמכים אישיים. כתוצאה מהמעשים נגרמו למתלוננת חבלות שונות, בין היתר בפניה ובצווארה והיא נזקקה לאשפוז רפואי.
פסק דינו של בית המשפט המחוזי
3. בית המשפט קבע כי הוכח מעבר לספק סביר כי המערער ביצע את המעשים. נקבע כי עדותה של המתלוננת מהימנה וכי היא זיהתה את המערער, שהיה מוכר לה, כתוקף. בית המשפט ציין כי המתלוננת הייתה "נחושה וחד משמעית" בנוגע לזיהויו של המערער מרגע שפקחה את עיניה בבית החולים ועד לעדותה בבית המשפט. בית המשפט אף קבע כי אין באי הדיוקים ובבלבול שבגרסתה של המתלוננת כדי לפגום במהימנותה, כיוון ש"תאור השתלשלות האירועים כמו גם לוזו של האירוע נותר איתן, קוהרנטי וזהה בכל גרסאותיה". כמו כן, נקבע כי קיימות ראיות חיצוניות התומכות בגרסת המתלוננת, ביניהן: גרסת המערער עצמו בנוגע למועד יציאתו מבית המתלוננת; עדותה של בת המתלוננת (אחותה של דורה) לפיה המתלוננת נמצאה כשהיא שרועה על הרצפה ודלת דירתה נעולה - המפריכה את האפשרות שהשוד בוצע על ידי גורם שלישי זר; העובדה שרק התיק עם הכסף נלקח וזאת מבלי שניכרו סימני חיפוש בבית, מצביעים על כך שלשודד היה מידע מוקדם על המקום בו הוחזק תיק הכסף ועל תכולתו; בסמוך לאחר אירוע השוד עשה המערער קעקוע שעלותו כמה מאות שקלים, על אף שהעיד שהוא אינו עובד אלא מתקיים מכספים שנותנים לו אחרים.
לצד האמור קבע בית המשפט, כי אין בעדויות ההגנה בעניין קשריו העכורים של המערער עם המתלוננת כדי להפחית ממשקל הראיות הקושרות אתו לביצוע המעשים, אלא כל שיש בהן הוא ביסוס הטענה בדבר היחס השלילי של המתלוננת אליו. בנוסף, בית המשפט עמד על כך שטענת האליבי של המערער הופרכה. בסיומם של דברים נקבע, כי הוכח שהמערער הוא זה שתקף את המתלוננת וכן כי באותו אירוע נלקח אף תיקה. משמצא בית המשפט כי המערער הוא היחיד שיכול היה לקחת את התיק, נקבע כי הוכחו יסודות עבירת השוד.
4. בטרם ניתן גזר הדין הוגש לבית המשפט תסקיר בעניינו של המערער ממנו נלמדות, בין היתר, נסיבות חייו הקשות, חשיפתו של המערער מגיל צעיר לסביבה עבריינית והתמכרויותיו השונות. כאמור, ביום 19.12.2011 גזר בית המשפט המחוזי על המערער תשע שנות מאסר בפועל; הופעל מאסר מותנה לתקופה של שנים עשר חודש, שבו חויב המערער בת"פ 316/09 בבית המשפט המחוזי בירושלים, לריצוי במצטבר, כך שסך הכל ירצה המערער עשר שנות מאסר בפועל. כמו כן נגזרו על המערער שמונה עשרה חודשי מאסר על תנאי.
בגזר הדין עמד בית המשפט על חומרת המעשים המיוחסים למערער אשר אופיינו ב"אכזריות ורשעות"; על הנזקים שנגרמו למתלוננת בגינם; על עברו הפלילי של המערער הכולל הרשעות בעבירה של דרישת נכס באיומים ובשתי עבירות של החזקת סכין שלא כדין, אשר בגינן עמד כנגד המערער עונש מאסר מותנה ואשר לא הרתיעו אותו מלבצע את המעשים. אל מול אלו, סבר בית המשפט כי הנסיבה המקלה היחידה העומדת למערער היא גילו הצעיר. בית המשפט אף נתן משקל לכך שהשוד לא היה מתוכנן, אך השווה את עניינו של המערער למקרים אחרים של שוד קשישים, המצדיקים ענישה מחמירה.
הערעור
5. הערעור שבפנינו נסב הן על הכרעת הדין, הן על גזר הדין והן על החלטת ביניים שנתנה בדיון מיום 11.9.2011.
6. במסגרת הערעור על החלטת הביניים שניתנה ביום 11.9.2011, טען המערער, כי היא הביאה לקיומם של פגמים משמעותיים בהליך אשר מצדיקים להורות על החזרת הדיון לבית המשפט המחוזי ועל שמיעתו מחדש. לטענת המערער, במועד האמור, העמידו בית המשפט במצב בו היה עליו לבחור בין המשך ייצוגו על ידי עורך דין אשר בו הוא לא היה מעוניין, לבין ייצוגו על ידי עורך דין שלא הכיר את התיק, מאחר שהוא קיבל לידיו את הייצוג רק ארבעה ימים לפני הדיון. לטענת המערער, מפי בא-כוחו הנוכחי שלא ייצגו בבית משפט קמא, על אף בקשתו סירב בית המשפט לדחות את הדיון למועד קרוב. בכך, נטען, העדיף בית המשפט שיקולי יעילות דיונית על פני זכותו של המערער לייצוג ראוי ולהוכחת חפותו, ותוצאת הדברים היא שנגרם לו עיוות דין והגנתו לא מוצתה. בעניין זה מפנה המערער לחקירתה הנגדית של המתלוננת אשר לגרסתו הייתה חלקית וחסרה, ולקשיים ולסתירות בחומר החקירה שכלל לא הוצגו בפני בית המשפט.
7. במסגרת ערעורו על הכרעת הדין טוען המערער כי היא מבוססת בעיקרה על שיקולים ונימוקים שבהיגיון וניסיון החיים וככזו היקף ההתערבות בה אינו מצומצם. לטענתו, בית המשפט התעלם מהסתירות המהותיות המצויות באחת מהראיות המרכזיות - עדות המתלוננת - באשר לפרטים רבים הנוגעים לאופן התרחשות האירוע; ביניהם: מועד התרחשותו; מיקום התיק ותכולתו; האופן בו הותקפה המתלוננת והאם התקיים מאבק במקום. עוד טוען המערער כי עדותה של המתלוננת זוהמה מאחר שבמהלך אשפוזה היא נשאלה על ידי בנה על האירוע עוד בטרם חקירתה על ידי המשטרה. עוד בעניין עדותה של המתלוננת טוען המערער, כי שגה בית המשפט המחוזי משנתן משקל רב לעדותה על אף שהוכח כי היא נטרה לו טינה רבה על רקע יחסיו עם דורה, אותם לא ראתה בעין יפה. כמו כן טוען המערער, כי הקביעה לפיה הוא תקף את המתלוננת אינה מתיישבת עם ההיגיון. לטענתו, הוא ממילא היה בתוך דירתה, לו חפץ הוא היה יכול לקחת את תיק הכסף מבלי לתקוף אותה, ובודאי לא לתקוף אותה כשהוא גלוי פנים.
המערער אף משיג על עצם האפשרות להרשיעו בעבירת השוד. לטענתו, אף אם בוצעה על ידו עבירות התקיפה והגניבה, הרי שאין מדובר בשוד מאחר שלא מתקיים הקשר הנדרש בין התקיפה לגניבה. עוד בעניין זה נטען, כי מחומר הראיות עולה בברור כי בשל מצבה הגופני של המתלוננת, כדי לגנוב את תיקה כלל לא הייתה נדרשת הפעלת כוח. ומכל מקום, נטען, לא הוכח אחד מיסודות עבירת השוד כי התקיפה הייתה לשם השגת הדבר הנגנב. לטענת המערער, גם אם יוכח כי הוא ביצע הן את התקיפה והן את הגניבה, אין בכך לשלול את האפשרות שהתקיפה לא הייתה לצורך הגניבה אלא על רקע היחסים העכורים בינו ובין המתלוננת.
ההליכים בבית משפט זה
8. ביום 23.5.2013 התקיים דיון ראשון בערעור. במסגרתו, בין היתר, טען המערער כי בידו ראיה, אשר לטענתו היא בעלת פוטנציאל מזכה, ואשר לא הוגשה לבית המשפט המחוזי. בטענתו זו כרך המערער אף טענות הקשורות בטיב ייצוגו בבית המשפט המחוזי. נוכח האמור הופסק הדיון בערעור ונתנה החלטה לפיה:
"בא כוח המערער הציג בפני באת כוח המשיבה ראיה שלא הוצגה בפני בית המשפט המחוזי ואשר יש לה חשיבות לענין ההכרעה בערעור זה.
באת כוח המשיבה, ברוב הגינותה ולאחר שעיינה בראיה זו, הודיעה לבית המשפט כי ראיה זו תובא לידיעת הגורמים הרלבנטיים בפרקליטות לשם גיבוש עמדתה, ולצורך כך ביקשה דחיית מועד הדיון למועד אחר. בא כוח המערער הביע הסכמתו לכך.
אשר על כן, אנו דוחים את הערעור למועד אחר אשר ייקבע על ידי המזכירות.